<h1>פסקי הרא"ה — חולין</h1>
<h2>דף ז.</h2>
בהמה שנתעברה ונטרפה ולדה מותר ואין אומ' עובר ירך אמו הוא.
<h2>דף יג:</h2>
דבר תורה מעות קונות וחכמים הוא שתקנו שתהא משיכה קונה ולא מעות, ובארבעה פרקים אלו העמידו דבריהם על דין תורה. לפיכך מי שהקדים דינר לטבח לזכות לו בשר בכדי דינר אפלו בשור הגדול שוה אלף זוז משחיטין את הטבח בעל כרחו שהרי כבר מכרו לשחיטה וקנה הלה במעות, לפיכך אם מת מת ללוקח בכדי אותו דינר. אבל בשאר ימות השנה אינו כן שאינו קונה אלא במשיכה, לפיכך אם מת מת למוכר שהרי הלוקח עדין לא קנה ומחזיר לו המוכר מעותיו ללוקח.
<h2>דף יז.</h2>
כיון שאמרנו שספק לנו אם חוששין לזרע האב, פעמים אתה מוצא פרי עם האם אסור להרביע או לעשות מלאכה, כיצד פרד שנולד מן הסוסיא ואביו חמור הרי הוא אסור עם הסוסיא ועם מין סוסים מפני צד חמור שבה, ואינו צריך לומר עם החמורים, וכן פרד הנולד (עם) [מן] החמורה ואביו סוס הרי הוא אסור בחמורים מפני צד סוס שבה, ואינו צריך לומ' עם הסוסים שזה אמו חמורה ולדברי הכל חוששין לזרע האם. ולא עוד אלא אפלו שניהם אסורין זה בזה כלומ' פרד הנולד מן החמורה לנולד מן הסוסיא לפי שהדבר ספק אם חוששין לזרע האב ושמא אין חוששין והכל הולך אחר האם נמצא הנולד מן החמורה דינו כחמור והנולד מן הסוסיא דינו כסוס לפיכך אסור להשתמש בשני[הן] כאחד או בשתי פרדות או להרביע זה על זה, אלא אם כן בשידוע לנו שאמן חמורה או אמן סוסיא. וכיצד יודעין דבר זה, סימנין מובהקין יש בדבר כדאי לסמוך עליהם שהנולדים מן החמורה אזניהם ארוכות וזנבן קצר כשל חמור, והנולדין מן הסוסיא אזניהם קצרות וזנבן ארוך כשל סוס.
<h2>דף כא:</h2>
בארבעה פרקים בשנה אמרו חכמים המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט לפי שבזמנים אלו מן הסתם לשחיטה הם קונים לפי שדרכן לעשות סעודה. והלא כל השנה צריך להודיעו שלא יבא לידי תקלה ולידי איסור תורה ולמה אמרו בארבעה פרקים, אלא בשאר ימות השנה אם לא הודיעו ונודע הדבר אין כאן מקח טעות, ובארבעה פרקים אלו אם לא הודיעו ונודע הדבר הרי זה מקח טעות וחוזר לפי שבידוע שלשחיטה הם קונים לפי שדרכן של בני אדם לעשות סעודות גדולות בזמנים אלו. ואלו הן ארבעת פרקים יום האחרון של חג, לפי שהוא חג בפני עצמו והוא האחרון מרבים בשמחה. וערב יום טוב הראשון של פסח. וערב עצרת וערב ראש השנה. ויש מקומות שנוהגין גם כן בערב יום הכפורים לפי שמצות תורה הוא כך לכבוד היום לאכול ולשתות בתשעה בו. בד"א בשחל יום הכפורים בשני בשבת שהכל שוחטין באחד בשבת ולא בערב שבת שלשה ימים קודם לסעודה, וכאן אפילו מכר האם מערב שבת צריך להודיעו כשמוכר הבת שכבר מכר האם, ואם לא הודיעו הרי זה מקח טעות. אבל אם חל יום הכפורים בשלישי בשבת ומכר האם באחד בשבת כשמוכר הבת בו ביום או בשני בשבת אינו צריך להודיע שכבר מכר האם שמא לא ישחטו ביום אחד שהלוקח ראשון ישחוט ביום (השני) [הראשון] שלקחה והשני ביום שני, ומה שאמרנו אינו צריך להודיעו לומ' שאם לא הודיעו אינו מקח טעות. וכן בארבעה פרקים שאמרנו לא נאמרו דברים אלא בשחל יום טוב להיות באחד בחול שהכל שוחטין בו ביום לכבוד יום טוב, אבל [אם] חל יום טוב להיות (באחד) בשבת שאי אפשר לשחוט בו ביום אלא מבערב ומכר האם יום חמישי כשמוכר אחר כך הבת אם לא הודיעו אין זה מקח טעות שאיפשר שהראשון ישחוט יום חמישי, אלא אם כן מכר שתיהם ביום ששי.
מי שעשה סעודה לחתונת בנו או לברית מילה ויש לו שלוחים לוקחין בשבילו והודיעו למוכר שלצרכו הם לוקחין ולקח זה האם והאחר הבת זה שלא בפני זה הרי המוכר צריך להודיע לשני שכבר מכר לשליח הראשון האם ואם לא הודיעו הרי זה מקח טעות שהדבר ידוע שביום אחד הוא שוחט. וכן במוכר את האם לחתן שעושה סעודה לאחרים לאנשים ואת הבת לכלה שעושה סעודה לנשים, ואין סעודתה מרובה כשל אנשים לפיכך דרכה במקח מועט מן החתן, כאן ודאי צריך להודיע לפי שביום אחד הם שוחטין. דין זה אינו אלא על המוכר אבל הלוקח אינו צריך לשאול לעולם וכל זמן שלא הודיעוהו הולך ושוחט ואין לו לחוש לכלום ואפלו בארבעה פרקים אלו שאדם מוכר בהמות הרבה וכלן לשחוט ואפלו המוכר עם הארץ לפי שהרבה ספיקות יש בדבר שמא אין לה אם ואם יש לה שמא לא מכרה או לא מכרה לשחוט ואם מכרה לשחוט שמא לא ישחטנה היום הלוקח.
מבכרת שהיא מקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים, שאע"פ שהבכור קדשים, עד שלא יצא רובו אין קדושה חלה עליו ומותר להכשירו, יצא רובו הרי זה יקבר שכיון שיצא רובו קדו', ונפטרה מן הבכורה שהבא אחריו אינו פטר רחם ואינו קדוש.
בהמה גסה ששפעה חררת דם, כלו' [חתכת] דם, תקבר ונפטרה מן הבכורה. ואע"פ שהשליא אינה [צריכה] קבורה. בכאן אמרו לפרסם הדבר לפי שהוא דבר חדוש שחרר' דם פוטרת מן הבכורה.
<h2>דף מ.</h2>
בהמה שאין לה אלא שלש רגלים, או שיש לה חמש טרפה. שכל יתר הרי הוא כנטול כאלו ניטלו שניהם. בד"א כשזה היתר במקום שאלו ניטל האחר כנגדו באותו מקום טרפה, כגון במקום צומת הגידין או בבוקא דאטמא, אבל למטה מן הארכובה כשרה, שאפלו אתה רואה כאלו ניטל האחר אין בכך כלום. כללו של דבר לעולם רואין היתר כאלו ניטל מן האחר כנגדו של היתר.
<h2>דף מה:</h2>
אותו ואת בנו אסור לשחטו ביום אחד שנא' אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ודין זה נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ לפי שהוא חובת הגוף וכל שהוא חובת הגוף נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ. ונוהג בין בזכרים בין בנקבות, כלומ' שאסור לשחוט האם והבת או הבן, וכן אסור לשחוט האב והבת או הבן. אבל אינו חייב מלקות אלא בנקבות כלו' בשוחט האם עם הבת או הבן, אבל לא בזכרים, כלו' בשוחט האב עם בתו או עם בנו, לפי שספק לנו בעיקר הדין אם חוששין לזרע האב אם לאו. אין הפרש בדין זה בין שוחט האם או האב תחלה ואחר כך הבן, לשוחט הבן תחלה ואחר כך האב או האם, אלא הכל אסור. כשאמרנו שנוהג בזכרים בשידוע לנו ודאי שזה אביו אבל לא בספק אלא אם כן בשידוע לנו שאחד מאלו.
<h2>דף מו:</h2>
בהמה המקשה לילד והוציא אחד מאיבריו ושחט את אמו, אותו אבר ומקום חתך שלו אסור ושאר העובר מותר. הוציא העובר אחד מאיבריו והחזירו, אותו אבר בלבד אסור ומקום חתך שלו ושאר העובר מותר. הוציא את ראשו אע"פ שהחזירו הרי זה כילוד כלו כיון שהוציא ראשו ושוב אינו ניתר כלל בשחיטת אמו ואע"פ שהחזירו.
